יום הזיכרון הבינלומי לשואה

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה-הסיפור על ויטולד פילצקי

 

תוצאת תמונה עבור ויטולד פילצקי 

 

 

כידוע מדינת ישראל קבעה בשנת 1951 את יום הזיכרון לשואה ולגבורה על בסיס התאריך העברי כ"ז בניסן. התאריך שובץ כשבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, אבל גם התכתב עם הסמיכות לתאריך פריצתו של מרד גטו ורשה (י"ד בניסן), מנהגי האבלות של ספירת העומר ועם יום זיכרון מסורתי שנקבע בתאריך זה עוד בתקופת הישוב העברי מאז פריצתו של המרד הערבי הגדול בשנת 1936.

 

במקביל ליום הזיכרון הישראלי, קבעה העצרת הכללית של האו"ם בשנת 2005 יום זיכרון בינלאומי לזכרם של קורבנות השואה. היום הזה נקבע בתאריך 27 לינואר (היום) שהוא יום שחרורו של מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא האדום. תאריך זה שימש עוד קודם לכן, מדינות כגון: גרמניה, בריטניה ואוסטרליה כיום זיכרון לאומי לזכרם של קורבנות השואה.

 

לכבודו של יום זה אני רוצה לציין את סיפור הגבורה, יוצא הדופן, ומעורר ההשראה, כמעט דמיוני של לוחם פולני אחד ויטולד פילצקי, שברוח יום הזיכרון הבינלאומי מסמל יותר את ההיבט הבינלאומי של זיכרון השואה, כלומר מתמקד דווקא ברוח האחווה בין העמים השונים, מבליט את ההקרבה ההדדית, ואת המלחמה המשותפת כתף אל כתף כנגד השמדת עם בלי קשר לשייכות למוצא אתני.

פילצקי נולד למשפחה פולנית שסבלה מן השלטון הרוסי ובשל הפעילות הלאומית שלה הוגלתה לאזור סיביר. בגיל עשר היגר פילצקי עם משפחתו לווילנה ובגיל 18 התגייס ליחידות לוחמות פולניות שהתארגנו כדי להילחם לטובת הקמתה של מולדת פולנית (פולנית נוסדה כמדינה מאוחדת רק לאחר מלחמת העולם הראשונה).

 

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס פילצקי, כפטריוט פולני בעל ניסיון קרבי מוכח לשורות הצבא הפולני והתמנה כמפקד מחלקת פרשים. בתום הכיבוש המהיר של פולין ע"י גרמניה וברה"מ (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב חילק את פולין בין שתי המדינות), שקד פילצקי על הקמתה של מחתרת פולנית בוורשה שנועדה להילחם בכובש הנאצי. פילצקי הפך למפקד הארגון שכונה TAP והתרחב לערים נוספות במרחבי פולין ומנה בשיאו כ 8000 לוחמים.

 

בראשית 1940 התפשטה חרושת שמועות בפולין ביחס להקמתם המסתורית של מחנות ריכוז ע"י משטר הכיבוש הנאצי. הטרידה בעיקר בהקשר הזה הקמת מחנה אושוויץ שנבנה קילומטרים אחדים מהעיר קרקוב. חשוב לזכור שבשנה זו, אושוויץ עדיין לא היה מחנה השמדה במובן התעשייתי המאוחר שלו, אלא בעיקר גרעין ראשוני למתקן כליאה גדול שהתרכז בדיכוי של מתנגדי המשטר והכיבוש הגרמני.

 

פילצקי הגה תוכנית מהפכנית שבהתאם לקווי המתאר שלה התנדב בעצמו להסתנן כאסיר אל מחנה אושוויץ על מנת לחקור אותו מבפנים, לספק מודיעין מהימן ואיכותי בזמן אמת ולהקים בו תשתית של מחתרת התנגדות. בהתאם לתוכנית בנתה המחתרת הפולנית זהות בדויה מגובה בתעודות מזויפות לפילצקי והוא החל להסתובב בגלוי ברחובות ורשה במטרה להיתפס בידי הגסטפו שבאותה תקופה ערך מצוד נרחב אחרי פעילים פולניים במטרה לנטרל את גרעיני ההתנגדות המקומית. בתוך תקופה קצרה, אכן נלכד פילצקי בידי סוכני הגסטפו ועבר חקירה שלוותה בעינויים קשים. בתום החקירה נשלח כאסיר לאושוויץ ועל זרועו קועקע המספר 4859.

 

משנכנס פילצקי למחנה אושוויץ הוא עבר את פס הייצור הקבוע של אסירי המחנה. חפציו המעטים נלקחו ממנו, שערו נגזז והוא נשלח ערום אל המקלחות ומסלול החיטוי. במהלך התהליך הוכה ע"י מפקד המקלחות ושתי שיניו נעקרו מן האגרוף. פילצקי קיבל מדי אסיר מפוספסים ושוכן בבלוק A17.

 

למרות סדר היום התובעני שכלל השכמה בשעה 4:20 בבוקר, עבודת הפרך, ההתעללות הקבועה של מפקד הבלוק, תנאי המזון הירודים וההתמודדות עם מחלת דלקת הריאות שתקפה אותו, החל פילצקי בבניית התארגנות אסירים מחתרתית במחנה שזכתה לכינוי ZOW. פילצקי הקפיד לתעד באופן אובססיבי את שגרת היום של המחנה, ההתעללויות, שמות השומרים, האלימות, היחס, תנאי האסירים, ההוצאות להורג וכו… במיומנות של קצין מודיעין, הצליח פילצקי לבנות מכשיר רדיו מאולתר מחלקים מוברחים ובעזרתו שידר מתוך אושוויץ מידע קבוע למחרת הפולנית. הדיווחים שלו היה המידע הראשוני שהגיע מכלי ראשון אל העולם החיצון לגבי המתרחש בתוך המחנה והם כללו מידע מפורט על בניית תאי הגזים, תהליך החיטוי והניסויים בבני אדם שהתרחשו בתוך המחנה. השידורים של פילצקי נמשכו עד סתיו 1942 אז פירק פילצקי את המכשיר מחשש שיתגלה ע"י הניסיונות ההולכים ומתגברים של הגסטפו לנטרל את המחתרת הפנימית באושוויץ.

 

לקראת אפריל 1943 אחרי שהות של יותר משנתיים וחצי הגיע פילצקי להחלטה שאסף מידע מודיעיני מספיק לגבי ההתנהלות הפנימית במחנה אושוויץ. פילצקי היה מתוסכל מכך שלמרות הריבוי של הדיווחים שהוציא מן המחנה המידע לא הצליח להניע את ממשלת בריטניה או הממשלה הפולנית הגולה לארגן ניסיון פריצה אל המחנה או הצנחה מאורגנת של נשק לטובת התנעה של מרד אסירים. פילצקי קיווה שעדות ישירה שלו תתניע מהלך דומה והחליט לארגן את בריחתו. בלילה של ה 26 באפריל, לאחר שנשלח לעבודה במאפייה שהייתה מחוץ לגדר האסירים, השתלט פילצקי עם שני אסירים נוספים על אחד משומרי הגדר ההיקפית של המחנה, ניתקו את קו הטלפון, חתכו את הגדר והצליחו להימלט תוך שהם לוקחים איתם מסמכים גנובים מהגרמנים כהוכחה ברורה לאותנטיות של עדותם. שלושת האסירים עשו את דרכם ברגל במשך שבועות במרחב הכפרי של פולין עד שהצליחו ליצור קשר עם המחתרת הפולנית ובעזרתם להסתנן בחזרה אל וורשה הבירה.

 

בוורשה כתב פילצקי דו"ח מפורט לגבי ההתנהלות הפנימית באושוויץ והדו"ח כלל כמובן פרטים רבים על תהליך ההתעללות, דיכוי האסירים, עבודות הכפייה ובעיקר ההשמדה השיטתית. פילצקי כתב את הדו"ח מתוך כוונה שיגיע בעזרת המחתרת הפולנית אל שירותי המודיעין של בעלות הברית במערב ויעודד אותם להתערב ולתקוף את מחנה ההשמדה מן האוויר, לעצור את תהליך ההשמדה ולאפשר לאסירים הכלואים להימלט מן המקום. או לחלופין יניע את המחתרת הפולנית לארגן מבצע פריצה נועז ומפתיע אל המחנה ולשחרר את האסירים הכלואים בו.

 

אולם למרבה הטרגדיה, שרותי המודיעין במערב סיווגו את הדיווח של פילצקי כמכיל תיאורים מוגזמים וכבעל אמינות נמוכה. פילצקי כתב בדו"ח כי במהלך השנתיים האחרונות הושמדו באושוויץ כשני מיליון בני אדם ושעתידים להיות מושמדים במחנה עוד שלושה מיליון נוספים. המספרים הללו נתפסו באותה תקופה כמופרזים ומנופחים ורוב שירותי המודיעין סיווגו את אושוויץ כלא יותר ממחנה מאסר שמכיל תנאים ירודים ויחס קשה לאסירים, אבל סרבו להאמין שמתבצע בתוכו תהליך השמדה שיטתי ורב היקף.  ועל כן, הדו"ח של פילצקי נשאר לצערנו מתויק באחד מאלפי הקלסרים של שרותי המודיעין המערביים ופורסם רק זמן רק לאחר תום המלחמה. עדות ראשונית, עצובה ומוזנחת לתופת הנוראה ביותר שעולל המשטר הנאצי לבני האדם.

 

פילצקי המשיך את שירותו הפעיל כקצין מודיעין במסגרת המחתרת הפולנית (הארמיה קריובה) ולקח חלק משמעותי במרד הפולני הגדול בוורשה כנגד הנאציים שפרץ באוגוסט 1944. למרבה הטרגדיה, בתום המלחמה נותר פילצקי באזור הכיבוש הסובייטי ולאחר תקופה קצרה הוא סווג כמתנגד משטר והוצא להורג ע"י שרותי הביטחון של סטלין. רק לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי טוהר שמו של פילצקי והוא זכה לעיטור גבורה מן הממשלה הפולנית החדשה.

 

הסיפור של פילצקי הוא דוגמה מפעימה בעיני לרוח האדם, סמל לאחווה בינלאומית, לגבורה אמיתית, וליכולת הקרבה אינסופית גם בשעות החשוכות ביותר. סמל ליכולת הנדירה של המין האנושי להתעלות לעיתים, במנות קטנות, מדודות אך מפתיעות, מעל רוח התקופה ולהילחם בהקרבה ללא גבול וחשבון בכוחות הרשע בלי חשבונות מקומיים של דת, שייכות אתנית, אידיאולוגיה פוליטית, גזע ומין.