כ"ט בנובמבר

כ"ט בנובמבר ונוסח המסורה, גלגולו של מעיל.

תוצאת תמונה עבור כתר ארם צובא

 

ההצבעה באו״ם על תוכנית החלוקה שהתקיימה השבוע לפני 70 שנה, האיצה את התהליך של סיום המנדט הבריטי על א״י והציתה את מלחמת העצמאות שבעקבותיה קמה מדינת ישראל. האירועים המקומיים מוכרים לרובנו, אבל חשוב לזכור שרעידת האדמה של כ״ט בנובמבר חרגה בהרבה מגבולה הצר של א״י – פלסטינה המנדטורית ושלחה זרועות ארוכות של רעשי משנה אל כל חלקי האזור. בעקבות ההחלטה הדרמטית, כמעט כל קהילה יהודית ברחבי המזרח התיכון ספגה גל הדף עכור של גילויי עויינות אלימים, פרעות או התקפות דמים, כנקמה מידית על גזלת אדמות פלסטין, כפי שההחלטה נתפסה מבעד לעיניים הערביות.

 

לדוגמא, בעדן שבתימן שהייתה באותה תקופה תחת שליטה בריטית, יצא המון מוסלמי מוסת לרחובות ורצח במשך יומיים 82 מיהודי העיר, בזז מעל למאה חנויות ושרף עד אפר ארבעה בתי כנסת עתיקים. רק בהתערבות ארגון הג׳וינט, רוכזו היהודים שבתיהם נשרפו תחת הגנה בריטית במחנות פליטים מחוץ לעיר ונותרו שם עד להעלאתם לישראל במבצע ״על כנפי נשרים״.

 

במקביל, התרחשו אירועים דומים בעיר חלב שבסוריה. יומיים אחרי ההצבעה באו״ם החל אספסוף מקומי תוקף את אזור הרובע היהודי העתיק שבעיר. במהלך הפרעות נרצחו כ 75 יהודים, מאות נפצעו, עשרות בתים נהרסו ונחרב בית הכנסת העתיק בעיר שקיים לפחות מאז המאה ה 5 לספירה.

 

קהילת יהודי חלב, נחשבת לאחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם. האגדה המקומית מייחסת את הקמתה לימי דוד המלך שהרחיב את גבולות ממלכתו צפונה וכבש את העיר. בית הכנסת העתיק, נקרא על כן על שמו של יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד.

 

גל ההדף של פרעות חלב ושריפת בית הכנסת העתיק בעיר, התניע פרשה מפורסמת, שאם לא הייתה מתרחשת במציאות, ניתן היה לקטלג אותה כהיתוך ספרותי בין רומני הריגול של טום קלנסקי לבין סדרת המתח של ספרי דן בראון. פרשת כתר ארם צובא.

 

עברית קשה שפה. המילה סופר בעברית, שאנו משתמשים בה כיום באופן חופשי כדי לתאר אדם שכותב ספרים, נובעת מהשורש ס.פ.ר. הסיבה המרכזית לכך היא, שבניגוד ללטינית, אין בעברית המקורית סימון לתנועות (הניקוד העברי הומצא כפי שנראה רק בטבריה במאה ה10 לספירה). על כן, מלאכת העתקת הספרים המתישה בעברית, המציאה פרקטיקה שנועדה למנוע טעויות סופר אנושיות של תעתיק שגוי ועסקה בעיקר בספירה של אותיות. כדי לוודא שמגילה אכן הועתקה נכון היה צריך לספור פיזית את האותיות בתיבה, במילה, בפסוק, בפרשה ולוודא שהם זהים למספר המקורי במגילה שממנו נערך התעתיק. הספירה הייתה כה חשובה, עד שצבעה את הפועל של העוסקים במלאכת הכתיבה בעברית. סופר נובע מהמילה ספירה.

 

הקושי בהעתקת טקסט בשפה העברית הוביל לכך, שלספר התנ״ך, ספרם המקודש של היהודים, שכל אות ותו נושאים בו משמעות מאגית לא הייתה קיימת גרסה אחת בסיסית ומוסכמת. כתבי היד השונים ששרדו: הנוסח הקומראני, השומרוני, תרגום השבעים, הוולגטה, כתבי הגניזה הקהירית והנוסח הקראי כול אחד מהם משמר הבדלים שונים, דקים או משמעותיים ביחס לנוסחים האחרים. לעיתים הבדלים של אות, של טעם, לעיתים של מילה ולעיתים הבדלים שמשנים באופן דרמטי את כוונת הפסוק.

 

כדי להתמודד עם הסוגיה התגבשה במאה העשירית, תחת שלטון מוסלמי בעיר טבריה קבוצה של יהודים שזכו לכינוי ״בעלי המסורה״. המטרה של חכמים אלה הייתה לקבוע מערכת ברורה של כללים בעברית (ניקוד, טעמי המקרא, הערות קריאה והטעמה, חלוקה לפסוקים ופרקים), שתאפשר יצירת נוסח אחיד, ברור וקבוע של התנ״ך. בתוך תקופה קצרה, הפך הניקוד הטבריאני, לניקוד שאומץ בכל תפוצות ישראל ונוסח המסורה נקבע כנוסח הקובע בכתבי יד עבריים של התנ״ך. העותקים המודפסים שמוכרים לנו של התנ״ך בעברית, מושתתים כמובן על נוסח המסורה.

 

מאותו מפעל עצום של עבודה לשונית-בלשנית מדוקדקת, שרדו רק מספר דל עד כאב של כתבי יד מקוריים. אחד מהם היה כתר ארם צובא שנחשב עד היום לנוסח המדויק ביותר של התנ״ך (בנוסף אליו קיימים גם כתר דמשק, כתב יד קהיר וכתב יד לנינגרד).

 

כתר ארם צובא נכתב בטבריה בשנת 930 ולאחר שנחתם בדיו סת״ם, נוספו לו ניקוד, טעמי מקרא והערות של בעל המסורה. לאחר כתיבתו עבר הספר יקר הערך גלגולים רבים. הוא נקנה ע״י עשיר קראי והועבר אל בית הכנסת של הקראים בירושלים, הוחרם כעבור עשרות שנים ע״י השלטון המוסלמי ונפדה בהון רב ע״י הקהילה היהודית בקהיר.

 

במשנה תורה, מזכיר הרמב״ם (שהתגורר באותה תקופה במצרים) את חשיבותו של הכתר:

״ וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים… ועליו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים רבות ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו. ״

 

במאה ה 14, אחד מצאצאיו של הרמב״ם מסר את הכתר לקהילת יהודי חלב ושם נשמר העותק בקפדנות בבית הכנסת המרכזי של הקהילה במשך כ 600 שנה. יהודי חלב האמינו כי ספר התורה שומר על קהילתם ובמידה שיאבד, תבוא פורענות על הקהילה ועל כן שמרו אותו בכספת מיוחדת באחד מהיכלות בית הכנסת העתיק. רק חכמי ישראל מעטים זכו במהלך הדורות לקבל תשובות מועד הקהילה לגבי הנוסח המקורי של הספר, משום שהקהילה סירבה להוציא את הכתר הנדיר והמקודש ממשמרתו.

 

בשנות הארבעים של המאה ה20, נשלח מירושלים, מטעם האוניברסיטה העברית, פרופסור משה דוד קסוטו במטרה לצלם את כתר ארם צובא ולחקור את הבדלי הנוסח שלו. קסוטו הורשה לעשות זאת רק במשך שבוע ימים וגם זאת תחת השגחה קפדנית וצמודה של ועד הקהילה.

 

במהלך פרעות חלב, שהתרחשו יומיים אחרי ההצבעה באו״ם התנפל ההמון המוסלמי המקומי על בית הכנסת, הרס אותו, הוציא את ספרי התורה מההיכלות, שפך עליהם נפט ושרף אותם. בין יהודי חלב, שהסתתרו שלושה ימים בבתיהם נפוצה השמועה שגם עטרת ראשם, כתר ארם צובא נשרף בפרעות יחד עם שאר ספרי התורה.

 

אבל חודשים אחדים לאחר האירוע הגיעו שמועות לידיו של יצחק בן צבי, חוקר תולדות עם ישראל ונשיאה השני של מדינת ישראל, שכתר ארם צובא ניצל. לפי השמועות, הכתר הועבר מבעוד מועד אל ביתו של אחד מחכמי הקהילה. יצחק בן צבי, יצא ב״קול קורא״ נרגש אל יהודי קהילת חלב וקרא להם לעשות הכל כדי להציל את כתב היד מן האבדון. וכך, כעבור עשר שנים, במסע סודי ומפרך, הצליח יהודי בעל אזרחות אירנית שגורש מסוריה עם משפחתו, להוציא את כתב היד, כשהוא מוסתר במכונת כביסה ישנה, מכוסה בבצלים, גרעינים ובגדים משומשים, להבריח את כתב היד לאיסטנבול ומשם להביאו לישראל.

 

לצערנו, הכתר לא הגיע שלם, רק כ 300 מתוך כמעט 500 מדפי הספר נותרו במלואם, וארבעה מתוך חמשת חומשי התורה חסרים בו. חלק מן הדפים התגלגלו אל השוק השחור ונמכרו, חלקם מופיעים באוספים פרטיים שונים וחלקם נאבדו. כיום מוצג הכתר במוזיאון ישראל ב״היכל הספר״ שפתוח לקהל הרחב. בשנת 2016 הכריז ארגון אונסק״ו על הכתר כעל ״נכס תרבות עולמי״ בגלל מאפייניו הייחודיים.

 

כתר ארם צובא, על גלגליו המרתקים מהווה בעיני סוג של עדות מצמררת, מוחשית וסימבולית כאחת לגלגולים הרבים והמפרכים של עם ישראל, לזיכרון העתיק, לרדיפה, איום והצלה, לאמונה הצרופה, אבל גם למחקר מופלא, לשימור של שפה, לדקדוק קפדני בכל אות, תנועה, תו והגייה ובעיקר לקיום מסתורי שנפרש על פני אלפי שנים, שההצבעה באו״ם בכ"ט בנובמבר הייתה רק אחת מהצמתים החשובים והמכריעים ביותר במסע העתיק, המסתורי והמפעים הזה.