"לא נזקקתי להשערה הזו"

"לא נזקקתי להשערה הזו"

תוצאת תמונה עבור פייר סימון לפלס

 

בשנת 1802 נפגש הפיזיקאי והאסטרונום הצרפתי המפורסם פייר סימון לפלס עם נפוליון קיסר צרפת. לפלס הציג בפני נפוליון את עקרי האסטרונומיה שלו והרצה לפניו על התנועה והמכניקה של גורמי השמיים. במהלך ההרצאה קטע הקיסר את דבריו של לפלס ושאל בתמיהה: ״ ואיפה משתלב אלוהים בכל התאוריה הזו? התשובה המפתיעה של לפלס, שהפכה מאז למטבע לשון הייתה ״לא נזקקתי להשערה הזו״.

 

התשובה של לפלס היא כמובן לא עניין מדעי, אלא אופנתי. היא מסכמת אולי באופן החד והמדויק ביותר את המוטו המזוקק של הוגי תקופת ההשכלה: התשוקה להציב את האדם ותבונתו כיצור אוטונומי, כמרכז הבריאה, כישות שאינה תלויה בגורמים חיצוניים, כישות שמספיקה לעצמה. בדורות הקודמים, למשל ניוטון, שהיה נוצרי מאמין, תאר את דמותו של אלוהים כמקור הטמיר של החוקיות ביקום, כשען אומן, שמקפיד למתוח ולכוון את גלגלי המכניקה הנסתרים בשעונים של גרמי השמיים ולשמור על תנועה מדויקת והרמונית. בניגוד אליו, לפלס אומנם לא הכחיש את קיומו של האל, אבל הציג תאוריה מדעית שאדישה לקיומו. שאיננה זקוקה לפיגום חיצוני.

 

ההוגה החשוב ביותר של תנועת הנאורות, התגורר דווקא הרחק מן הדרמה האינטלקטואלית והפוליטית של התקופה, בפאתי אזור הספאר המרוחק ביותר של התרבות האירופאית, בעיר גרמנית שנקראה בזמנו קניגסברג על חופיו של הים הבלטי. כיום, אחרי הטרגדיה המדממת של מלחמות העולם, הוסב שם העיר לקלינינגרד והיא נמצאת במחוז אוטונומי של רוסיה. אבל באותה תקופה הייתה קניגסברג עיר גרמנית, בקצה המזרחי המרוחק של ממלכת פרוסיה. לפילוסוף קוראים כמובן עמנואל קנט. מספרים על קנט שמעולם לא יצא מעיר הולדתו ושאורח החיים שלו היה מוקפד כל כך, שתושבי העיר היו מכוונים את שעוניהם בהתאם לשעה שבא יצא לטיול הרגלי היומי שלו.

 

בדומה ללפלס, וברוח האידיאל של תנועת ההשכלה, קנט שאף לנסח פילוסופיה אוטונומית, כלומר תפיסת עולם מגובשת שאיננה יונקת את הסמכות שלה מהקיום של אלוהים או מכל סמכות חיצונית אחרת, אלא נשענת על התבונה האנושית לבדה. במפעל הפילוסופי המפואר שלו, כתב קאנט שלושה ספרים מרכזיים שהפכו למופת בתולדות המחשבה: ביקורת התבונה הטהורה, שעוסקת בניסיון להסביר כיצד עובדים מבנה המחשבה האנושית וההכרה של העולם. ביקורת התבונה המעשית עוסקת בתורת המידות וביקורת כוח השיפוט בתאוריה של האסתטיקה. כלומר הפילוסופיה של קאנט עסקה בשאלות היסוד: מהו היש? מהו הטוב? ומהו היפה?

 

כל תורת מוסר עוסקת בראש ובראשונה בניסיון המורכב להגדיר מהו ה״טוב״. כלומר איך ניתן להכריע מהו טוב? איך מבדילים בעולם מורכב בין ״טוב״ ורע״? הפילוסופים שקדמו לקאנט, מסוקרטס, דרך אפלטון, אריסטו, ההוגים של ימי הביניים ועד לדקרט, שפינוזה ודיוויד יום תמיד הגדירו את ה״טוב״ כנובע ממשהו אחר. כיונק את התוקף שלו מאידיאל גבוה יותר. לדוגמא: אצל אפלטון ה״טוב״ נובע מהאידאות, אצל הפילוסופים של ימי הביניים הטוב נאצל מאלוהים. קאנט לעומתם, כחסיד נאמן של תקופת ההשכלה, שאף להגדרה של מושג ה"טוב" שלא יונקת מסמכות חיצונית, אלא נסמכת על ה״טוב״ בלבד. כלומר על התבונה האנושית. מבלי להישען על היפותיזה חיצונית. ועל כן, ניסח קאנט את הכלל הבא:

 

״ לא יצויר דבר בעולם ואף לא מחוץ לעולם, שיוכל להיחשב לטוב, בלא הגבלה,

מלבד הרצון הטוב עצמו והוא בלבד. ״

 

אם כן, מהו המאפיין המובהק ביותר של התבונה האנושית לדעת קאנט? האוניברסליות שלה, הכלליות. אם ננסה לנסח חוק, המאפיין הברור ביותר של חוק הוא הכלליות שלו. חוק חייב לחול על כולם, כולל כולם, ללא הבדל של דת גזע ומין. משפט פיתגורס, מקיף מבלי יוצאים מן הכלל את כל המשולשים ישרי הזווית. ולכן, המאפיין המרכזי של ה״טוב״ חייב להיות לדעת קאנט, הכלליות שלו, האוניברסליות, העובדה שהוא חוק.

 

אז מהו הטוב לפי קאנט?

 

רק מה שיכול להיות כללי, מה שיכול להיות אוניברסלי. מה שניתן לנסח כחוק כללי.

 

קאנט ניסח את החוק של ה״טוב״ בצו הקטגורי המפורסם שלו:

 

״ עשה מעשייך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו,

תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי״.

 

כלומר, "טוב" הוא כל מה שניתן לנסח אותו כחוק אוניברסלי.