הפילוסוף הערבי של נסראללה ונתניהו

הפילוסוף הערבי של נסראללה ונתניהו

תוצאת תמונה עבור רחמן אבן ח'לדון

 

הפילוסופים הגדולים היו תמיד יועצים פוליטיים כושלים. סוקרטס, אפלטון, אריסטו, סנקה ומקיאבלי, כולם פרשו לפילוסופיה אחרי שנחרכו בכוויות פוליטיות מסוכנות. על כן, אין זה מפתיע שבשנת 1377, לאחר שפוטר בבושת פנים ע"י שליטה הערבי של גרנדה (דרום ספרד), פרש יועץ פוליטי מתוסכל לטירה מבודדת בהרי אלג'יריה הרחוקה וכנחמה בחר להתמסר לכתיבה פילוסופית שיטתית של התובנות הפוליטיות שליקט בחייו העשירים. התוצאה המפתיעה הייתה אחד מספרי הפילוסופיה הפוליטית החשובים ביותר שהתפרסמו אי פעם ושהשפיעו באופן עמוק על המחשבה הפוליטית בעולם. כמו שנראה, הצללים של תובנות מהדהדות ולעיתים גם מצליפות אפילו כיום.

עבד רחמן איבן ח'לדון בחר לקרוא לספר המופת שלו "אקדמות למדע ההיסטוריה". המיוחד בספרו של איבן ח'לדון היה שבניגוד להיסטוריונים היוונים הקלאסיים שניסו לגזור חוקיות היסטורית מתוך הגיגי מחשבה מופשטת, לחבוש את המציאות באוכף של חוקיות מחשבתית טהורה, אבן ח'לדון  בחר במהלך מהפכני לזמנו ושירטט חוקים היסטוריים בהתבסס על מסד נתונים אמפירי, כלומר הוא שאף לגזור אותם מהמציאות ולא להפך. בכך משרטט למעשה איבן ח'לדון קו מעבר ברור ומפתיע בין מחשבת העת העתיקה וימי הביניים למחשבת העת החדשה. העובדות, הנתונים האמפיריים בשטח מקבלים העדפה ברורה על פני המחשבה הטהורה. 

איבן ח'לדון ביסס את החוקיות ההיסטורית שלו מתוך התבוננות רגישה בתולדות הימים ובכרוניקות היסטוריות של דברי ימי הערבים והשבטים הבדואים במרחב האיסלמי. המסקנות שלו היו ברורות: דברי ימיה של חברה הם מטאפוריים לחיי הטבע ויש בהם שלבים קבועים של הנצה, התפתחות, פריחה וקמילה. מתוך מעקב צמוד אחרי הדינמיקה של השבטים הערביים הדגים איבן ח'לדון את הדינמיקה של התגבשות שבטי הבדואים, המעבר שלהם מנוודות ליישובי קבע, התפתחות הערים והתרקמות האימפריות עד לשיאן והתפוררותן האיטית אך המתחייבת. לטענתו, השינויים כרוכים בתהליכים חברתיים עמוקים של מעבר מחברה שמקדשת ערכים כגון הסתפקות במועט, נכונות להקרבה, אומץ לב, תעוזה, רוח קרב, ומעמידה במרכז את הקהילה, לחברה עירונית שעוברת תהליך איטי של התפרקות מערכים של סולידריות ונסחפת בהדרגה מתמכרת לתענוגות החיים, מרדף אחרי אושר ותפנוקים ושאיפה ברורה להגשמה עצמית של הפרט.

השבטים הערבים שעברו בהדרגה מחיי המדבר הקשוחים והתובעניים לישוב עירוני, עברו לשיטתו של איבן ח'לדון תהליך של השחתה עמוקה שבאה לידי ביטוי בילודה, ברוח ההתנדבות של הלוחמים ובנכונות הכללית של החברה לעמידה בקשיים ותעוזה.

בשנת 2000 במהלך "חגיגות הניצחון" של ארגון חיזבאללה לאחר יציאת צה"ל מלבנון נשא מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה בעיירה בינת ג'בייל את נאומו המפורסם שזכה לכינוי "נאום קורי העכביש". בנאום טען נסראללה, שישראל, למרות היותה מעצמה צבאית שיש ברשותה טנקים, נשק חדיש, מטוסים ופצצה גרעינית היא למעשה חלשה כמו קורי עכביש. היסודות של הכוח רעועים ויכולים להיקרע בקלות. במידה רבה התבסס נאומו של נאסראללה על מחשבה איסלמית שנשענת על ההגות של איבן ח'לדון. לדעתו של נאסראללה, ישראל היא חברה מערבית שעוברת במהירות תהליך של השחתה. הכבישים המהירים, חברת השפע, המכוניות, הטיסות לחו"ל, רמת החיים והצמיחה הכלכלית המהירה, הקניונים, הצרכנות, הערכים המערביים שמתגנבים בעזרת היבוא הישיר של התרבות האמריקאית, החינוך של הנוער לאינדיבידואליזם, כולם נוגסים ברוח הספרטנית של האבות המייסדים של ישראל, מכרסמים בסולידריות הקשוחה, הסגפנית, הצנועה והמסתפקת במועט של התקופה החלוצית. לשיטתו של נסראללה, הקדמה מערערת בהדרגה לא מורגשת את היסודות של המשטר הציוני ובסופו של יום מנתבת את הנוער להגשמה עצמית על חשבון התנדבות לשירות צבאי ביחידות קרביות. ישראל היא אומנם חברת שפע, אבל בהתאם לתפיסת ההיסטוריה של איבן ח'לדון, השפע הוא גלולת הרעל, סם המוות המסוכן של החברה הישראלית שמפעפע בעורקים ומשחית את כל תאי הגוף החברתי. העוצמה הטכנולוגית היא לא יותר מאיפור משוכלל שנועד לתעתע ביחס לפגמים הבולטים של המציאות, שנועדו לטשטש את ההתגנבות ההכרחית של פגמי הזמן, כמו מתיחת עור, שתלי סיליקון או הזרקת בוטוקס. 

למרבה האירוניה, באופן כמעט סימטרי, גם בנימין נתניהו מושפע באופן עמוק מתפיסת העולם של איבן ח'לדון. ההיסטוריון בנציון נתניהו היה אחד המעריצים הנלהבים של הפילוסוף של ההיסטוריה אוסוולד שפנגלר שכתב בתחילת המאה העשרים את הספר המונומנטלי "שקיעת המערב" שבו בהתבסס על התפיסה המחזורית של איבן ח'לדון הוא שרטט את המהלך האיטי אך הבלתי נמנע של שקיעת תרבות המערב. בפילוסופיה של שפנגלר, המערב נמצא בתהליך מואץ של ניוון הכרחי, החלחול האיטי של יסודות דקדנטיים ומשחיתים של שפע, אינדיווידואליזם ותפיסות עולם פצפיסטיות יוביל לקריסה מכאיבה של אדני התרבות המערבית.

בהשראת הרעיון הזה מאמין נתניהו כי במידה רבה כוח הרצון, העמידה ורוח המלחמה וההתנגדות של מדינות המערב האירופאי הולך ונחלש וכי הן עתידות לקרוס מן הבחינה התרבותית. מבחינת נתניהו, מערב אירופה, כמו גם ארה"ב של האגף הדמוקרטי, נמצאים במידה רבה במקום שבו עמדה האימפריה הרומית המערבית במאה החמישית לספירה, ערב הפלישה האלימה של השבטים הברבריים שהחריבו את הציוויליזציה של העת העתיקה והקימו על חרבותיה את העידן האפל של ימי הביניים. החלחול המתמיד של הפליטים הערביים, הגירה שמהווה חיפוי לבעיות עומק אירופאיות כגון קריסת הפריון ומחסור חמור בכוח עבודה (בעיקר במקצועות צווארון כחול) מסמנת בעיניו תהליך מקביל למסמוס של גבולות האימפריה הרומאית שבערוב ימיה נאלצה לאפשר לשבטים הגרמאניים להתיישב בספאר של גבולות האימפריה ולהפקיר את בטחונה בידיהם הבוגדניות.

על כן, נתניהו מאמין במידה רבה כי ישראל נאלצת לתמרן מבלי שיש לה את האפשרות ארוכת הטווח להישען על התמיכה של מדינות המערב ושלמעשה היא עומדת בודדה וחשופה כמן מוצב קדמי מוזנח ונטוש של מדינות המערב, כמו "משמר הלילה" בחומת הקרח הגדולה במשחקי הכס.

אולם המראות התודעתי הזה, התפיסה הסימטרית של דעיכת הכוח הפוליטי והחברתי מזינה במידה רבה את מחול האלימות שמתקרב אלינו בצעדי ענק. במידה רבה אירועי הסופ"ש מדגימים עד כמה אנו עומדים על ספו, עד כמה המציאות הביטחונית שלנו מעורערת.

מחד, ארגוני ההתנגדות השיעים מאמינים שהפסאדה של ישראל כמעצמה חזקה, טכנולוגית ומשוכללת מסתירה חברה בהליכי ריקבון מתקדמים. הבערת חזית הצפון לא נועדה להביס את ישראל או להכריע אותה סופית, אלא לערער באופן מדורג את היסודות של המשטר הציוני. באופן דומה לערעור ההדרגתי של הממלכה הצלבנית בלבנט בתקופת ימי הביניים.  נסראללה מאמין שסבב לחימה רווי בטילים שיפגע באופן אנוש בעורף הישראלי, בתשתיות, שישתק את שגרת היום יום, יגרום לקריסת החשמל, הסלולר, לעצירת הגז יוביל לערעור הביטחון המתפנק של החברה הישראלית. לא סתם הנשק האסטרטגי של ארגוני ההתנגדות מבוסס על טילים שמכוונים לעורף האזרחי, יש כאן תפיסה מחשבתית עמוקה. הירי על העומק יחשוף את שברי העומק של האתוס הציוני, את שברי המאמץ של חברת השפע, את תהליך בריחת הסידן. ערעור שיגרת החיים תוביל לוויסות העלייה, להגירת אוכלוסייה, לתורים אל מול השגרירות הפולנית, הרומנית או הפורטוגלית ולמיליוני ישראלים שיערערו בתת מודע במציאת פתרונות חלופיים למקלט בטוח מעבר לים. אם לא בשביל עצמם, אז לטובת בטחונו ושפיותו של דור העתיד.

מן העבר השני, נתניהו שמאמין בכל מעודו בשקיעתו של המערב, בעובדה שישראל מבודדת ושבשעת האמת וההכרעה עליה לדאוג רק לעצמה, להסתמך אך ורק על כוחותיה, עלול להגיב כמו שמגיב בד"כ מי שחש שהוא נדחק אל הפינה, בהפעלת כוח לא פרופורציונלית. זוהי בעיני התשתית הרעיונית לעננים הקודרים של ההתחממות בגזרת הצפון.