נאומי פוזנן

נאומי פוזנן: הצצה נדירה אל הנחמה העצמית של הרוע.

תוצאת תמונה עבור נאומי פוזנן

 

יוזף גבלס שר התעמולה הידוע לשמצה של הרייך השלישי היה גרפומן. מאלפי הנאומים, הספרים ומאמרי המערכת שהותיר אחריו התברר שהקפיד לכתוב מעל ל 3 מיליון מילים בשנה. בנוסף, גבלס טרח בקפדנות מרשימה לתעד את שגרת יומו ביומנו בהיקף של 15 אלף מילים ליום. גבלס כמובן לא היה היחיד. בכירים רבים במשטר הנאצי, כחניכים נאמנים של התרבות הגרמנית, הקפידו בדקדקנות לתעד את חייהם באמצעות כתיבה שיטתית ולעיתים אובססיבית ביומן שעקב באופן צמוד אחרי כמעט כל פעולה שעשו במהלך האודיסאה האכזרית של המשטר הנאצי והשנים הגורליות והעקובות מדם של מלחמת העולם השנייה.

אולם, למרות אוקיאנוס המילים ששפכו בכירי המפלגה הנאצית, אנו מוצאים התייחסות מינורית, מעורפלת, מצומצמת או מרומזת בלבד לנושא ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בכירי המפלגה התחמקו בתוקף מלשאת את השם המפורש של שואת היהודים.

גבלס לדוגמא מציין ביומנו בתאריך ה 9 באוגוסט 1941 את המשפט הבא:

" הפיהרר מאמין כי נבואתו הקודמת ברייכסטג מתאשרת… זה קורה בשבועות וחודשים אלה בוודאות חיננית, מפחידה כמעט".

במרחב המלל העצום, זוהי אולי פליטת הקולמוס המרומזת היחידה של גבלס ביחס לפרויקט ההשמדה. "בנבואה של היטלר ברייכסטג" מרמז גבלס לנאומו המפורסם של היטלר ברייכסטג מתאריך ה 30 בינואר 1939, שנישא ע"י הפיהרר לכבוד יום השנה לעליית הנאצים לשלטון ובו התייחס היטלר באופן מפורש, שמונה חודשים בדיוק לפני פרוץ המלחמה, לגורלו הצפוי של העם היהודי:

" ודבר אחד הייתי רוצה לומר ביום הזה, הראוי לזכירה לא רק לנו לגרמנים: במרוצת חיי הייתי לעיתים קרובות נביא ורבים לעגו לי. בימי מאבקי לשלטון היה זה בראש ובראשונה העם היהודי שקיבל נבואותיי בהתפרצויות צחוק, כאשר אמרתי שיום אחד אקבל על עצמי את הנהגת המדינה והעם הגרמני ואז אפתור, בין היתר, גם את הבעיה היהודית. סבורני שגלי צחוק אלה של היהדות כבר נחנקים בגרונה.

היום ארצה שוב להתנבא: אם יעלה בידי יהדות הממון הבינלאומית באירופה, ומחוצה לה לדרדר את העמים פעם נוספת, למלחמה עולמית – אזי לא תהיה התוצאה בולשביזציה של העולם ועמה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה. "

פוזנן היא עיר מנומנמת שכיום שוכנת במערב פולין ומתגוררים בה מעל לחצי מיליון תושבים. אבל במשך כמעט כאלף שנה הייתה פוזנן בקו ההתנגשות של הלוחות הטקטוניים של המאבק האלים בין פולין לגרמניה (או פרוסיה) בנוגע לזהות, לאופי ולשליטה במרחב. פוזנן מרוחקת רק כשעתיים נסיעה מהגבול הגרמני הנוכחי וכשלוש שעות מברלין. ועברה במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה פעמים רבות משליטה פולנית, לגרמנית וחוזר חלילה. כחלק המאבק ההיסטורי הזה, אין זה פלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה סופחה העיר לגרמניה וכל תושביה הפולנים גורשו באלימות אל שטחי "גנרל גוברנמן" שהיו אזור השליטה הצבאית בפולין.

בתאריכים ה 4 וה 6 באוקטובר 1943 כינס היינריך הימלר, ראש ה ס"ס, האדריכל והמוציא לפועל של תוכנית ה"פתרון הסופי" קבוצה גדולה של קצינים בכירים בארגונו ושורה מכובדת של גאולייטרים (מפקדי מחוזות של הרייך) בבניין העירייה המרשים של פוזנן ונשא בפניהם שני נאומים סודיים שמהווים לגבינו את אחד מחרכי ההצצה הנדירים שנמצאים בידנו להודאה מפורשת של הנאצים בהשמדת היהודים. שלא כהרגלו, לא השתמש הפעם הימלר בנאומים האלה במילות קוד, בשפה מכובסת או ברמיזות מעורפלות, אלא נשא דברים ברורים.

הסתיו של שנת 1943 בישר את תחילת הקץ של שלטון הרייך השלישי. בעלות הברית אומנם עדיין לא נחתו בנורמנדי, אבל חיילים אמריקאיים כבר כבשו את סיציליה ונלחמו בנחישות בדרומה של איטליה, ברה"מ הכריעה את הקרב ההרואי בסטלינגרד והתקדמה במהירות בעקבות מתקפת הקיץ בשדות אוקראינה כשהיא לוחכת את גבולותיה של פולין. והמפציצים המשתפרים של חיל האוויר המלכותי, פרי הפיתוח של תעשיית הנשק של בעלות הברית, החלו מצמצמים את הטווח לעריה של גרמניה, כשהעיר המבורג הייתה הראשונה לטעום את נחת זרועם האימתנית כשחלקים ממנה נשרפים כמעט כליל ונהרגים בה כ 45 אלף תושבים.

בקונטקסט המורכב הזה מבחינת עתידו של הרייך, בוחר הימלר להקדיש כמה דקות נדירות ולדבר בפתיחות חסרת תקדים בפני בכירי ארגונו על משימת ההשמדה של היהודים.

" אני רוצה, בגילוי לב מלא, להעלות בפניכם פרק קשה מאוד. בנינו נשוחח על כך הפעם באופן גלוי ביותר, למרות זאת, לעולם לא נדבר על כך בפומבי

אני מתכוון עתה לפינוי היהודים, להשמדת העם היהודי. זה שייך לאותם הדברים שאומרים אותם בקלות: "העם היהודי יושמד" אומר כל חבר מפלגה. "הרי זה ברור", "זה כתוב במצע שלנו". "סילוק היהודים, השמדה ואת זה אנחנו עושים". ואז באים הם כולם, שמונים מיליון הגרמנים הישרים ולכל אחד מהם היהודי ההגון שלו. הרי מובן מאליו, האחרים הינם חזירים, אבל זה שלו, האחד, הוא יהודי מצוין. לא תאמינו, כמה אזרחים ואפילו חברי מפלגה פונים ישירות אלי או אל משרדים אחרים ואומרים שברור שכל היהודים הם חזירים, אבל פלוני הוא יהודי הגון, שאין לפגוע בו. הייתי אומר שעל פי מספר הפניות האלה, יש בגרמניה יותר יהודים הגונים ממספרם הכללי באוכלוסייה. אבל אף אחד מאלה שמדברים כך, לא ראה במו עיניו ולא עמד במקומכם. רובכם יודעים מהי המשמעות, כאשר מאה, חמש מאות או אלף גוויות מוטלות ביחד. להחזיק מעמד בכך ועם זאת, פרט ליוצאים מן הכלל שנפלו בגלל חולשה אנושית, להישאר הגונים, זהו הדבר שיחשל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו, שמעולם לא נרשם וגם לא ירשם.

את העושר שהיה להם לקחנו. נתתי פקודה מפורשת, שאותם נכסים יועברו לרייך ללא שיור. אנחנו לא נטלנו מכך דבר לעצמנו. יחידים שמעדו, יענשו בהתאם לפקודה שנתתי בתחילה ושאומרת: שמי שנטל ולו מארק אחד – דינו מוות. מספר מועט של אנשי ס"ס נכשלו בכל זאת, והם הומתו ללא רחמים. יש לנו את הזכות המוסרית וכן את החובה כלפי עמנו, לחסל את העם שרוצה לחסל אותנו. אולם אין לנו את הזכות להעשיר את עצמנו ולו בפרווה אחת, בשעון אחד, בסיגריה אחת. כשאנו משמידים חיידק, אין אנו רוצים בסוף לחלות מחיידק זה ולמות. אני לעולם לא אשלים עם כך שכאן יהיה ולו גם מקום זעיר של ריקבון. אולם בסך הכול, אנו רשאים לומר, שמתוך אהבה לעמנו מילאנו את התפקיד הקשה הזה ולא נגרם שום נזק בכך לפנימיותנו, לנפשנו ולאופיינו. "

מעבר להתייחסות הישירה וחסרת התקדים לשואת יהודי אירופה, הימלר נוגע לטעמי בשני נושאים חשובים שכדאי לדעתי להתעכב עליהם מעט. הראשון הוא העיקרון המהופך של "כל המקיים נפש אחת". ההצצה הנדירה מאפשרת לנו להבין עד כמה מדויק המשפט הזה ממסכת סנהדרין במשנה ועד כמה הוא היה לנטל על מכונת ההרג הנאצית. לו כל אחד מאותם ה"גרמנים הישרים" היה מאמץ לעצמו ולו  רק "יהודי מצוין" אחד, ההשמדה לא הייתה מצליחה לעולם להגיע אל ההיקפים שאליהם חתרה בנחישות, בוודאי שלא באותו פרק זמן. וכפי שכבר ראינו, כשתנועת המלקחיים של בעלות הברית מתהדקת, זמן הוא בהחלט שם המשחק. למעשים קטנים של בודדים, לפעולות מינוריות, כשהם מצטברות, יש משמעות דרמטית.

ההיבט השני, הוא סוגיית הרוע האנושי. בעולם האנושי, וחשוב מאוד להקפיד לתפוס את הנאצים ככאלה ולא כחיות דמוניות, כיצורים מופשטים או חייזרים, רוע מעולם לא יכול להופיע כרוע. הרוע תמיד מקפיד להציג את עצמו כחלק מפרויקט מוסרי. רוע כשלעצמו, נאמר, הרוע של ליידי מקבת במחזה שייקספירי, רוע נטול עכבות שמוכן להרוג בשביל לתפוס את השלטון או כדי לטול את הכוח לידיו, מצליח לכל היותר להותיר אחריו שובל של גופות בודדות. רוע אמיתי, כמו פרויקט ההשמדה הנאצי, שמצליח להשמיד באופן סיטונאי, לעולם חייב להציג את עצמו כחלק מפרויקט מוסרי מובהק, אחרת הוא לא יצליח לרתום אליו את ההמונים, את כל אותם מאות אלפים שהיו חיוניים להצלחת מפעל ההשמדה: חיילים, שומרים, רופאים, אדריכלים, נהגי רכבת, פקידים, אחיות, רואי חשבון, עורכי דין ועוד מאות סוגים של נותני שירותים חיוניים לפרויקט המורכב הזה.

כפי שאנו מבינים מנאומו של הימלר, הנאצים, גם כשהיו נטולי איפור לחלוטין, בכינוס הסודי והאינטימי ביותר, בבניין המאובטח של עיריית פוזנן, הקפידו להציג לעצמם את תהליך השמדת היהודים לא כהתעללות, לא כשנאה, לא כטרוף או אובססיה, אלא כמפעל מוסרי מובהק. משימה קשוחה, אכזרית, קשה מנשוא, חיונית, הכרחית, אבל בעיקר ככזו שיש לה קודים מוסריים ברורים, מוקפדים, חדים, חסרי פשרות.

אין זה כמובן הופך את מפעל ההשמדה לפרויקט מוסרי. כמובן שהשואה היא השפל המוסרי הנמוך ביותר שראתה האנושות מימיה, המופע המזוקק והאכזרי ביותר של הרוע. אבל זה בהחלט מאפשר לנו להבין באופן עמוק יותר כיצד עובד מאחורי הקלעים מנגנון השכנוע העצמי, ההרגעה, ההלבנה והנחמה של הרוע. כיצד בני אדם חייבים תמיד, בכל סיטואציה, לספר לעצמם סיפורים מנחמים לפני השינה. כיצד עובדת המכבסה של הכשרת הזוועות.

זה כמובן מעביר אותנו גם ללקחי השואה הרלוונטיים לתקופתנו, לעבודת ההווה הקשה מנשוא, התובעת מאתנו, מכל אחד ואחד לשרטט בעולמנו קווים ברורים של מוסר. לדעת לגלף, להפריד, לבודד ולהפשיט את ההסברים מהעובדות, את הסיפור המנחם, המצטדק, מן המוטיבציה האמיתית. להבין שבניגוד לסרטים הוליוודיים, לרוע אמיתי ואכזרי, לעולם אין פרצוף מרושע, חמדני, שמפליל את עצמו במבט רעב ולא מרוסן לכוח. הרוע לא מסגיר את עצמו. ההפך הוא כמעט הנכון. כמעט כל צמרת השלטון הנאצי היו מפלצות בנעלי בית רכות: הורים מופתיים, אנשי עקרונות, בני זוג מסורים, אבות אוהבים. היטלר היה צמחוני ונמנע מאלכוהול וסיגריות משיקולים מוסריים. הימלר הקפיד לגדל את התרנגולות במשק ביתו בשיטות אורגניות משיקולים של רגישות לבעלי חיים. הרמן גרינג נלחם על זכויות בעלי החיים והקפיד לחוקק חוקי הגנה על שמורות טבע משיקולים אקולוגיים עמוקים. ריינהרד היידריך היה ההתגלמות האבירית של הג'נטלמן המושלם.

הרוע הנאצי ויסודות של כל רוע בכלל טמונים לעניות דעתי, דווקא באותה מחויבות עודפת, מגויסת וטוטאלית, נטולת הספקות, לפרויקט המוסרי כפי שהנאצים תפסו אותו: לתפיסת עולם מוחלטת, לנוקשות אידיאולוגית חסרת פשרות, לשרטוט ברור ועל זמני של טוב ורע, לתפיסת עולם משיחית של מאבק מוחלט ברשע, מונופול מוחלט וחסר פשרות על האמת ומלחמה טוטאלית לחיים ומוות. אלה בעיני תווי הפנים האוניברסליים של הרוע. כשתזהו חיה כזו, תתחילו להיות חשדניים.

                  נזכור ולא נשכח !!!